הפרעה דו קוטבית היא סוג של הפרעת נפש אשר עלולה לגרום לאדם לחוות תקופות "דאון" חמורות של דיכאון ואחריהן תחושות של התרוממות רוח גוברת.
מצב רוח מוגבר זה ידוע לרוב כמאניה או היפו מאניה בהתאם לחומרתו. המצב הנפשי נודע בעבר בשם "מאניה דפרסיה", אך שמו שונה להפרעה דו קוטבית. מדובר במצב שכיח יחסית שעל פי ההערכות משפיע על אחד מכל מאה מבוגרים במהלך חייהם.
סוגים של הפרעה דו קוטבית
ישנם סוגים ורמות שונים של הפרעה דו קוטבית, אלו הסוגים השכיחים ביותר:
הפרעה דו קוטבית I – מטופלים עשויים להיות מאובחנים בהפרעה זו אם הם חוו לפחות אפיזודה אחת של מאניה שנמשכה יותר משבוע. אנשים מסוימים עשויים לחוות גם אפיזודות דיכאון (דיפרסיה) – אך לא לכולם.
הפרעה דו קוטבית II – המתמודדים עם הפרעה דו קוטבית II יחוו לפחות התקף אחד של דיכאון קיצוני ותסמינים של היפו מאניה (מאניה קשה).
מחזוריות מהירה – המתמודדים עם הפרעה דו קוטבית מסוג "מחזוריות מהירה" יסבלו משינויים מהירים במצבי הרוח בין דיכאוני למאניה, כאשר יותר מארבעה שינויים במצב הרוח יתרחשו תוך שנה.
ציקלותימיה – ניתן לאבחן אדם כסובל מציקלותימיה אם היו לו מצבי רוח דיכאוניים והיפו מאניים במהלך שנתיים או יותר. תסמינים אלו לא יהיו קיצוניים מספיק כדי לאבחן דו קוטביות מסוגי I או II. עם זאת, חשוב להכיר בכך שציקלותימיה לא מטופלת עלולה להתפתח לצורה חמורה יותר ולהפוך להפרעה דו קוטבית.
הגורמים להפרעה דו קוטבית
לא ידוע בדיוק מה גורם לדו-קוטביות, אך ההפרעה נקשרת לגורמים מסוימים כמו מתח, גנטיקה ואירועים משני חיים שיכולים כולם להגביר את הסיכוי לפתח את ההפרעה.
כך למשל, טראומה קיצונית בילדות (כולל התעללות, הזנחה, מוות של בן משפחה) נפוצה בקרב רבים מהסובלים מדו-קוטביות, עקב הקושי בוויסות רגשות לאחר שחוו רמות גבוהות של לחץ בשלב מוקדם בחיים.
סיבות אחרות יכולות להיות מיוחסות לתקופות קשות בחיים הבוגרים כמו התמוטטות מערכת היחסים או אובדן של מישהו קרוב. אלו יכולים לעורר את הסימפטומים של הפרעה דו קוטבית. הקשר הגנטי בין המתמודדים עם ההפרעה נחקר רבות, ונראה שאדם נוטה יותר לחוות תסמינים דיכאוניים ומאניים אם גם בן משפחתו סובל מהמחלה. עם זאת, לעתים קרובות זה לא מאובחן באופן רשמי, ויכול להיות שההפרעה משקפת את הסביבה שבה אדם גדל ואת ההתנהגות שבני משפחתו מציגים (כך שמדובר בהשפעה סביבתית ולא גנטית).
סימנים וסימפטומים של הפרעה דו קוטבית
הסימנים והסימפטומים של הפרעה של דו קוטבית יהיו שונים מאוד בהתאם למצב הרוח של האדם המתמודד עמה. בשל השינויים הקיצוניים בין שלבי ההפרעה, הסובלים מדו קוטביות עשויים להתקשות להחזיק בעבודה או במערכות יחסים משמעותיות. עבור אלה בשלב הדיכאון, הסימפטומים הבאים עשויים להופיע:
- רגשות אשם, תחושת חוסר ערך וחוסר תועלת
- עייפות, חוסר רצון לקום מהמיטה
- קושי בקבלת החלטות וריכוז
- קושי בהתמודדות עם משימות יומיומיות ועבודה
- חוסר יכולת לשמור על קשרים עם אחרים
- שינויים בתיאבון
- תחושות סוחפות ומתמשכות של עצב וחרדה
- מחשבות אובדניות
כאשר אדם חווה את הצד השני של דו קוטבית – שלב המאניה/היפומאניה, הוא עלול לחוות את התסמינים הבאים, שחלקם יכולים להיות נעימים אך לרוב הם מציפים וקשה לשלוט בהם:
- המתמודד מרגיש יצירתי ומלא שאפתנות
- המתמודד חושב ומדבר מהר מאוד
- רגשות חיוביים של התרוממות רוח
- הוצאות מוגזמות
- תחושת עצבנות
- תחושות של בלתי מנוצחות ורעיונות לא מציאותיים לגבי יכולות וכוחות
- התנהגות פרובוקטיבית ותוקפנות כלפי אחרים
הן בשלבים הדיכאוניים והן בשלבים המאניים של המחלה, ייתכנו תסמינים פסיכוטיים שיכולים לכלול הזיות, אשליות וחוסר יכולת לתקשר ביעילות עקב מהירות הדיבור ומחשבות מואצות.
אשפוז ביתי בסובלים מדו קוטביות
ניתן לטפל ברוב האנשים הסובלים מהפרעה דו קוטבית באמצעות שילוב של טיפולים שונים. טיפול בדו קוטביות כוללים זיהוי טריגרים, ייעוץ, טיפול תרופתי וטיפול CBT המסייעים להתמודד עם אפיזודות דיכאוניות.
באשפוז ביתי פרטי, המומחים בונים תוכניות טיפול מותאמות אישית במטרה לסייע למתמודד להפחית תסמינים נוכחיים ועתידים. הטיפול מתבצע בביתו של המתמודד, בכדי ליצור תחושת נוחות.